רק אל תדברו איתי על דיאטות

Transcription

1 רק אל תדברו איתי על דיאטות ליאת )שפר( בן יעקב

2 1 תוכן עניינים הקדמה... 3 אני ליאת, נעים להכיר... 5 מדוע דיאטות נכשלות?...18 להזמין את המפלצת לארוחה...31 השד משמאל והמלאך מימין...36 טיפול טרנספורמטיבי - יש לנו ארבע רגליים עקרונות היסוד של טיפול טרנספורמטיבי הרגל המנטאלית...51 הרהורים על קבוצות תמיכה להשמנה... סליחה, להרזיה יש לך ראש שמן...51 אל תלכו למקומות שיש בהם פיתויים משקל הנוחות שלך...56 "מיום ליום אני הולכת ומרזה..." או שלא כמה מחשבות על חשיבה חיובית...63 המחיר של החשיבה החיובית המחיר הרגשי הרגל הרגשית...83 על אכילה ורגשות קשרים עמוקים נסתרים ומורכבים...83 הבטן מאגר הרגשות אל תכניסו אויבים הביתה להפסיק את המאבק, להצליח לרזות...98 רווחים משניים...99 שינוי התהליך שמניע אותנו לעבר השגת היעדים שלנו במאבק יש רק מפסידים...107

3 2 המודע ותת המודע בתהליך ההרזיה טכניקות הרפיה הרגל הגופנית הקשר בין דיאטות מרובות להשמנה איזון מנגנוני שובע ורעב משמינים? לכו לישון! הקופסה השחורה המרכיבים המשפיעים על ההשמנה שלכם או: זה לא משוואה פשוטה של מה שנכנס פחות מה שיוצא לחזור לרע - הטוב והמוכר לאהוב את עצמי, כמו שאני, ברגע זה ממש הרגל הרוחנית יוצאים למסע אל הרוח סיכום סוף הוא תמיד התחלה...150

4 3 הקדמה אני מכירה את הנקודה שבה אתם נמצאים. אני מכירה אותה היטב, הייתי בה אינספור פעמים. שוב עולה על המשקל ומרגישה מתוסכלת, עוד דיאטה כושלת. שונאת שמגיע הקיץ וצריך ללכת בקצר, נמנעת ממראות, נמנעת מקניות. בקושי מעיפה מבט חטוף במראה, רק כשאין ברירה. שונאת את עצמי, שונאת את הגוף שלי. גם אני הייתי שם, הרבה הרבה שנים. הרבה יותר מדי. הלוואי שמישהו היה מסביר לי שדיאטות לא עובדות. שזה לא אני, והאופי החלש שלי, שלא מצליחים לרדת במשקל. מישהו שיסביר לי שלא משנה כמה אייסר את עצמי, וכמה ספורט אעשה, אני לא אצליח לרדת במשקל. שהדרך לרדת במשקל היא בדיוק ההיפך מכל מה שאני מכירה או חושבת שאני יודעת. שתפריטים, איסורים, ספירת קלוריות, המנעויות וייסורי מצפון, לעולם לא יגרמו לי להראות כמו שאני חולמת. הספר הזה יציג לכם דרך אחרת. לא, המטרה היא לא שתרדו במשקל. מדובר במשהו הרבה יותר גדול, חשוב ומשמעותי, שישפיע באופן עמוק על החיים שלכם. המטרה שלי בספר הזה היא להציג לכם מציאות שונה מזו שהכרתם עד היום, לנפץ הרבה המיתוסים ו"אמיתות", שלימדו

5 4 אתכם וסיפרו לכם, וחשבתם שהם נכונים, ובעיקר - לסייע לכם להבין שבמאבקים, בשנאה ובביקורת עצמית, בדיאטות ובסבל אינסופי לא תרגישו יותר טוב עם עצמכם ולא תרדו במשקל. אני רוצה לכוון אתכם לתהליך הפוך בדיוק, תהליך שיעזור לכל אחת ואחד מכם לגשת אל עצמו בחמלה ואהבה, להבין טוב יותר את התהליכים הפנימיים, ולהבין למה נכשלתם שוב ושוב בניסיונות ליצור שינוי ולרדת במשקל. המטרה שלי היא לסייע לכם לעבור תהליך של שחרור - באמצעות מסע פנימה אל העוצמות, היכולות והתעצומות שלכם, כמו גם הכרה בפחדים, בחששות ובכאבים - כל זאת כדי לאפשר לכם לאהוב ולקבל את עצמכם בדיוק כמו שאתם. במקום הזה, תגלו, קל יותר לעשות שינוי. נפלאים יכולים לקרות לכם בדרך... ותופתעו כמה דברים

6 5 אני ליאת, נעים להכיר. מכירים את האנשים האלו ששוכחים לאכול? שאוכל לא מטריד אותם? אלו שאף פעם לא חושבים על מה לאכול ומתי? שיכולים לאכול כמה שהם רוצים והם אף פעם לא משמינים? אלו שעמוק בפנים אנחנו שונאים... מה ההבדל בין אנשים רזים לבין אלו שתמיד מצויים בדיאטה? האם זו הגנטיקה? סתם מזל? מה גורם לאדם אחד להיות רזה ולאחר לסבול מעודף משקל? שנים שאלתי את עצמי אותה שאלה בדיוק. קינאתי באנשים רזים, ושנאתי את הגוף שלי ואת המזל שלי שלא זכיתי להיות אחת מהם. גם אני, כמו רבים, הנחתי שהסיבה טמונה בגנטיקה ואולי גם קצת במזל. כאשר התחלתי לעבור שינוי, ומבחורה בעלת מבנה גוף רחב שעסוקה באופן אובססיבי במשקלה העודף, התחלתי להשיל מעלי את הקילוגרמים הבנתי שהסיבה חייבת להיות אחרת. האוכל הפסיק להיות עניין בחיי, אכלתי מה שרציתי, נהניתי מאוכל, והמשקל ירד ומעולם לא חזר. לקח לי זמן להבין מהו השינוי שעברתי. עד כמה הוא עמוק ומשמעותי. את ההבנה הזו התחלתי ליישם עם אנשים אחרים כחלק מהעבודה בקליניקה שלי, וגיליתי שכשמיישמים אותה נכון רואים תוצאות.

7 6 עם הזמן הפכה ההבנה לשיטה בשם "הנחיה להרזיה", לתכנית מסודרת ומובנת שאת העקרונות שלה אני מציגה בספר זה. אבל בואו נתחיל מההתחלה... מגיל די צעיר הייתי עסוקה בדימוי הגוף שלי. לא שקראתי לזה ככה, אבל התעסקתי כל הזמן בשאלות כגון האם הגוף שלי יפה, האם אני שמנה מדי? זה התחיל כל כך מוקדם, שכבר בשנים הראשונות של בית הספר היסודי לא לבשתי מכנסיים קצרים, אלא רק מכנסיים שמגיעים עד הברכיים. בשיעורי התעמלות או בהפסקה בחצר, הייתי יושבת ומושכת את המכנסיים מעבר לברכיים כדי להסתיר אותן, כי חשבתי שהן שמנות ולא יפות. אין לי מושג אפילו איך הגיעו אלי הרעיונות האלו, אולי בגלל שרקדתי בלט, אולי כי הסביבה היתה עסוקה בדיאטות ובמשקל, או שאולי פשוט מעצם היותנו בני אנוש אנחנו עסוקים בהשוואה מתמדת. אז השוויתי ביני לבין הסביבה, ולא אהבתי את מה שאני רואה. אמרו לי שאני ילדה יפה, שאולי אני לא רזה, אבל בטח לא שמנה. אבל כל האמירות הללו לא שינו אצלי דבר, והתחלתי להתעסק בגוף ובאכילה. בגיל ההתבגרות כבר ספרתי קלוריות, עסקתי בספורט, ולא משנה מה היה המשקל שלי, תמיד הרגשתי שמנה, ותמיד רציתי לרדת במשקל. לתקופה קצרה אפילו הייתי מאד רזה, גם בעיניים שלי. הייתי מאד גאה בעצמי, ועדיין לא אהבתי את הגוף שלי והיו הרבה דברים שהפריעו לי ולא היו יפים בעיני.

8 7 בראשית שנות העשרים עברתי תאונת דרכים ששינתה את חיי. מלבד העובדה שסבלתי מכאבי גב קיצוניים, התחלתי להשמין בלי סיבה נראית לעין. המשכתי להקפיד על האוכל, השתדלתי לעסוק בספורט למרות הכאבים העזים, אבל המשקל כאילו יצא משליטה. אולי היו אלה הכדורים שקיבלתי לטיפול בכאב, אולי זריקות הסטרואידים, אולי מצב נפשי רעוע או סטרס כתוצאה מהתאונה. תהא אשר תהא הסיבה, תוך חודשים ספורים עליתי בערך 30 ק"ג. כל מה שניסיתי כדי לרדת במשקל לא הצליח. התחלתי לקחת כדורים, שתיתי שייקים, תה להרזיה, וכל דבר שהבטיח לי ירידה במשקל. כלום לא עזר, לא הצלחתי לרדת בכלל. פה ושם ירדתי כמה קילוגרמים אבל מהר מאד העליתי אותם חזרה. באיזשהו שלב הגעתי לבולמיה שכללה אכילה בלתי נשלטת והקאות ומשלשלים אחריה. בכל מקרה, לא משנה מה עשיתי, כל התהליך היה מלווה בסבל, ייסורים, ביקורת ושנאה עצמית, ובעיקר תחושת מסכנות ומאבק בלתי פוסק. אם הייתם שם פעם, אני בטוחה שאתם יודעים כמה שזה מתסכל. לצד כל אלו סבלתי מכאבי גב קשים. היו לי שתי פריצות דיסק ולתקופה מסוימת אפילו נעזרתי בקביים, כיוון שכל צעד היה כרוך בכאבים אדירים, ובמעין "מכות חשמל" בגב. כל הפתרונות הקונבנציונליים שניסיתי לא עזרו. רופא פרטי המליץ לי בחום לעשות ניתוח קיבוע, ניתוח מסוכן ומורכב מאד בחוליות עמוד השדרה, אשר הסכנות שלו גדולות והיתרונות מוטלים בספק.

9 8 מרוב ייאוש שקלתי לעשות את הניתוח, יהיה מה שיהיה, הכאב היה פשוט בלתי נסבל. במקביל קיבלתי המלצה נוספת ממומחה גב לבחון פתרונות אלטרנטיביים. למען האמת, לא האמנתי בשום צורה בטיפולים הללו. תפסתי את עצמי כאדם רציונלי, עם שתי רגליים על הקרקע, שמחפש הסברים הגיוניים לכל תופעה "על טבעית", אבל הייתי כל כך מיואשת שהייתי מוכנה לנסות הכל. החיפוש אחר פתרונות אלטרנטיביים לכאבי הגב שלי שינה את חיי. הוא הוביל אותי לעולם מלא ועשיר, שלא ידעתי על קיומו ולא הייתי מוכנה להאמין שהוא קיים. גיליתי שיש קשר הדוק בין הגוף לנפש. התאונה, שבשום צורה לא היתה אשמתי, גרמה לי לכאב אמיתי ואורגני )שהמקור שלו בבעיה פיסית( ללא שום ספק. היו לי, לכל הדעות, פריצות דיסק אמיתיות בגב. אך כל אלו היו קשורים קשר הדוק למצב הנפשי שלי, ובתהליך הפנימי שעברתי כאבי הגב שלי הצטמצמו ונעלמו. החשיפה לעולם האלטרנטיבי ולקשר בין הגוף לנפש ערערה את כל מה שחשבתי שאני יודעת על העולם, כל מה שהנחתי עד לאותה תקופה שהוא אמת מוחלטת. דברים שהיו הזויים בעיני הפכו לאמת הנתמכת על ידי הוכחות ועובדות שראיתי והרגשתי בשטח. הבנתי שלא במקרה הגעתי אל המצב הזה. לא במקרה עברתי תאונה, לא במקרה סבלתי. הרגשתי שהכל קרה כדי לחשוף אותי לעולם הזה.

10 9 הגעתי - להחלטה להביא למודעות של כמה שיותר את אנשים קיומו של העולם האלטרנטיבי, ולהציע לאנשים תחליף אמיתי גם לבעיות שנראה שאין להן פתרון. הבנתי שבעולם שבו אנחנו חיים היום חסרים לנו בתמונה מרכיבים מאד משמעותיים שיכולים להשפיע בצורה אדירה על איכות החיים, הבריאות והמצב הנפשי שלנו. זה היה בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, כשהאופציה האלטרנטיבית עוד לא היתה שכיחה ונפוצה כפי שהיא היום. לא היו מרפאות של רפואה אלטרנטיבית בקופות החולים ובבתי החולים. גם המטפלים היו עדיין בשוליים ושיטות הטיפול לא היו מקובלות ומוכרות כפי שהן היום, אף על פי שגם היום יש לנו עדיין דרך ארוכה לעשות עד שנגיע לחיבור אמיתי בין הרפואה האלטרנטיבית לקונבנציונלית, ולהבנה של הקשרים העמוקים בין הגוף לנפש. לכן כשקיבלתי את ההחלטה לעשות הסבת מקצוע כזו, לא היה מדובר בהחלטה פשוטה ובוודאי לא כזו שתזכה להערכה ולתמיכה של הסביבה. בשלב הזה כבר הייתי קצינה בצבא, התקדמתי מהר מאד ובגיל 22 מילאתי תפקיד רס"ן. סיימתי בהצטיינות לימודי תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. בכירים לקידום בצבא. היה נראה שהעתיד פרוס לפני, שאתקדם ואעסוק בניהול, וכבר לתפקידים קיבלתי הצעות עבודה ותכניות אבל אני החלטתי לזנוח את הכל והלכתי ללמוד פסיכותרפיה גופנית במסלול של רפואת גוף-נפש והילינג. להגיד לכם שהמעבר הזה היה טבעי ולא הורמו גבות זה יהיה מאד לא מדוייק. רבים חשבו שהשתגעתי, שירדתי מהפסים, שזו

11 10 גחמה חולפת. אני זוכרת שישבתי מול המפקד שלי בצבא וסיפרתי לו שאני עומדת להשתחרר ולצאת ללימודי רפואה אלטרנטיבית. הוא אמר לי: "בדרך כלל את בחורה מאד חכמה, אבל לפעמים את ממש מטומטמת". היו שאמרו לי שחבל על הפוטנציאל שלי, שאעסוק בזה בתור תחביב, שאלך ללמוד בשעות הפנאי, שלא אמצא עבודה בתחום, שלא אצליח להתפרנס, שהלימודים נורא יקרים ואיך אממן אותם בלי עבודה? כל זה לא שינה. אני ידעתי שזו הסיבה האמיתית שבגללה סבלתי כל כך הרבה זמן. ידעתי שזו קריאה שקיבלתי. ככל שלמדתי יותר על הקשר שבין הגוף לנפש ופגשתי בחלקים העמוקים יותר שבי, הבנתי שהדיאטות שאני עושה והפרעות האכילה שכבר הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי, גובים ממני מחיר יקר פיסית ונפשית. אני לא יודעת אם אפשר להסביר למישהו שלא עשה דיאטות ולא חי בסבל המתמשך של השנאה העצמית הקשורה לדימוי גוף, את החוויה הזו. אבל אחד הדברים שליווה אותי משך שנים מגיל מאד צעיר, היתה המחשבה שאם יום אחד אדע שנשאר לי זמן קצוב לחיות, מה שאני אעשה זה - אוכל מה שבא לי. לא חלמתי על טיולים מסביב לעולם, לא שאפתי לעשות שום דבר מיוחד, החלום שלי היה לאכול מה שאני אוהבת בלי לחשוב ובלי לעשות חשבון. אולי החלום הזה, העצוב כל כך, יכול להעביר את התקופה הקשה שחוויתי, ושחווים אותה לא מעט אנשים במשך שנים: הסבל

12 11 המתמיד והיומיומי של שנאה עצמית, תסכול, רגשות אשמה ובעיקר התחושה שאני חייבת למנוע מעצמי את הדבר הכי פשוט שמסב לי אושר אוכל. ואז, באיזשהו שלב, החלטתי לוותר על הדיאטות. אידיאולוגיה, אלא מתוך ייאוש. לא מתוך נמאס לי לרדת במשקל רק כדי לעלות הכל ריבית. נמאס לי להימנע ממה שאני אוהבת. נמאס לי לסבול. שוב עם אמרתי לעצמי שככה אני נראית וככה כנראה גם אמשיך להראות. רזה אני כבר לא אהיה. וויתרתי. לא אהבתי את איך שאני נראית, לא חשבתי שאני נראית טוב. ידעתי שאני הכי שמנה שהייתי אי פעם, אבל ויתרתי על הדיאטות. והבטחתי לעצמי לעולם לא לשוב לשם עוד, לא לדיאטות ולא לבולמיה. החלטתי לעשות שינוי קיצוני. במקום לשנוא את הגוף, התחלתי ללמוד לקבל אותו כמו שהוא. במקום להילחם בעצמי על האכילה, התחלתי לאכול מה שבאמת בא לי. במקום לראות באוכל ובאכילה אויב, הזמנתי את מפלצת האוכל הפרטית שלי לארוחה. למדתי להכיר את עצמי, את השדים הפנימיים, את ועדת הביקורת שלי שתמיד היה לה משהו רע לומר. פגשתי את הרגשות העמוקים שלי, את הרצונות האמיתיים שלי.

13 12 פגשתי את הפחדים והאמונות שלי. סופסוף - פגשתי את עצמי. ואתם יודעים מה? זה היה המפגש הכי מרתק והכי חשוב בחיי. ובלי להתכוון לכך, התחלתי לרדת במשקל. לא רק שירדתי במשקל, כל מבנה הגוף שלי החל להשתנות. אם קודם חשבתי שהגוף שלי הוא תוצר של גנטיקה ושל מה שאני אוכלת פחות מה שאני מוציאה, גיליתי שבין מה שנכנס לגוף לבין מה שיוצא יש קופסה שחורה. והקופסה השחורה הזו מכילה את הרגשות, הפחדים, האמונות, המחשבות וחוויות העבר. כל אלו יחד היו חלק מהגוף הפיסי שלי. כשהם השתנו, גם הגוף שלי התחיל להשתנות. כשהיו שואלים אותי מה אני עושה, ואיך אני יורדת במשקל, הייתי עונה בצחוק, שהתחלתי לרדת במשקל כי הפסקתי לעשות דיאטות. היום, כשהדרך שלי הפכה לשיטה, אני יודעת שזו לא ה תי ה בדיחה. הדיאטות עצמן הן אחת הסיבות שבגללן אנחנו סובלים מעודף משקל. הסיבה שבזכותה ירדתי במשקל ואני שומרת עליו כבר למעלה מ 15 שנים, כולל הריונות ולידות, היא שהפסקתי לעשות דיאטות. התחלתי ליישם עם אחרים את התהליך שעשיתי עם עצמי על המטופלים שלי, וגיליתי שהוא אכן עובד. לא רק עלי, אלא על רבים אחרים, פעם אחר פעם. גם הם הופתעו לגלות איך המשקל יורד דווקא כשהם מפסיקים לעשות דיאטה. גם הם גילו

14 13 שהאמונות שלהם והפחדים שלהם היו חלק מהסיבה שבגללה צברו משקל עודף. הם הבינו שהמאבק שלהם בגוף, ברצונות ובדחפים שלהם הביא בעצם לעליה במשקל במקום לירידה המיוחלת. הם למדו על עצמם, שכשאנחנו נלחמים בעצמנו, יש רק מפסיד אחד: אנחנו. דיאטות ותפריטים נמצאים בשפע. המלצות בנוגע למה מזיק, מה מותר, מה אסור, יש למכביר. לכל תכנית דיאטה עקרון משלה, תפיסה משלה, גישה של מותר ואסור שעליה היא מסתמכת, ובעיקר מכנה משותף אחד יש דברים שצריך לעשות, יש דברים שאסור לעשות, ואם תפעלו לפי הקווים המנחים האלו, תרדו במשקל ותהיו מאושרים לעד. הבעיה היא שאנחנו שונים. מה שטוב ועובד לאדם אחד, יכול ממש להזיק לאחר. דרך חיים שנכונה לי, לא בהכרח נכונה למישהו אחר. הניסיון להכניס את כולנו תחת קטגוריה אחת לא עובד בשום תחום, בוודאי לא בתחום התזונה וההרזיה. בנוסף, האתגר הכי גדול בדיאטה, ואת זה יודע כל מי שאי פעם עשה אחת, זה איך שומרים על התוצאות, איך יורדים במשקל ונשארים רזים לנצח. מה הבעיה, יאמרו לכם, תמשיכו עם התפריט, תדבקו בעקרונות, והמשקל לעולם לא יעלה... אני יכולה לכתוב ספר שלם למה זה לא עובד, אבל אסכם את הנושא בכמה נקודות מרכזיות: 1. אנחנו לא בנויים לדבוק באותו תפריט לאורך שנים.

15 14 זה לא בריא לאכול אותו דבר לאורך תקופה ארוכה. הצרכים שלנו משתנים, בין ימים שונים, תקופות שונות ובוודאי לאורך שנים. הגוף שלנו משתנה ומה שגורם לירידה במשקל בתקופה מסוימת, יכול לגרום לעליה במשקל בתקופה אחרת. הגוף שלנו מסתגל לתפריט החדש, לכמות הקלוריות החדשה ומתאים את שריפת הקלוריות לצריכת הקלוריות. כדי לשמור על המשקל וכדי להמשיך לרדת במשקל צריך כל הזמן לאכול פחות ופחות, אחרת באיזשהו שלב מתחילים לעלות שוב. דיאטות מקורן במאבק מתמיד מאבק ברצונות שלנו, מאבק בדחפים ובתשוקות שלנו. יש שיגידו שכל מה שצריך כדי לרדת במשקל זה כוח רצון. הבעיה עם כוח רצון, שכמו כל שריר, אחרי זמן מה הוא מתעייף ונחלש. אם אנחנו מנסים לשמור על תפריט נוקשה במשך שנים באמצעות כוח הרצון ומאבק, באיזשהו שלב בדרך, החיים והעומס יכריעו אותנו, כוח הרצון יעלם, ולא נוכל להמשיך ולהתמיד בדיאטה ובתפריט. כבר אמרתי שאנחנו לא יכולים להמנע כל החיים מהדברים שאנחנו אוהבים??? ועוד לא דיברנו על החלק הרגשי והמנטלי שמשפיע על האכילה והמשקל...

16 15 בשורה התחתונה: דיאטות לא עובדות. רובנו אנשים אינטליגנטיים, ובוודאי תופסים את עצמנו ככאלו. אם הייתי אומרת לכם שאם אתם יוצאים מהבית שלכם, נוסעים במעלה הרחוב, פונים פנייה ראשונה ימינה, פנייה שנייה שמאלה, ממשיכים ישר, ושוב ימינה בפנייה הראשונה ובכל פעם שאתם נוסעים בנתיב הזה, וחוזרים בדיוק אחר ההוראות האלו אתם תגיעו למקום חדש - הייתם צוחקים ואומרים לי שהשתגעתי, ואולי כדאי שאשקול אשפוז בהסכמה. ואתם צודקים. אם הייתם נוסעים כל בוקר באותו מסלול נסיעה, הייתם מגיעים כל בוקר בדיוק אבל בדיוק לאותה נקודה. אבל איכשהו בחיים ההיגיון הפשוט הזה מתפספס לנו. פעם אחר פעם אחר פעם אנחנו נוסעים באותו מסלול ומצפים להגיע ליעד חדש. עשינו דיאטה והיא לא עבדה, אז עשינו עוד אחת וגם היא לא עבדה, ועוד אחת, ועוד אחת. אנחנו קוראים בשקיקה כל כתבה או פרסום על דיאטה מהפכנית חדשה ואיך היא גרמה לאלפי אנשים לרדת במשקל, ואנחנו בטוחים שהפעם זה חייב להצליח. בכל פעם איכשהו מפעמת במסלול הזה, נגיע למקום אחר. האמת שזה לא יקרה. התקווה הזו בלב, שאם נלך הפעם לא משנה מה הדיאטה התורנית שתעשו, אם זה לא הצליח לכם בפעם הראשונה, השנייה והשלישית, זה גם לא יצליח בפעם הרביעית והחמישית. אתם יודעים את זה, ובכל זאת מנסים.

17 16 מטרת הספר הזה היא להציג גישה שונה כמעט בתכלית מכל גישות הדיאטה השכיחות; להביא נקודת מבט אחרת, כוללנית )הוליסטית(, שתסביר מה הבעיה במסלול הזה של הדיאטות, למה הוא לא עבד, לא עובד, ולעולם לא יעבוד. אני מציעה לקחת אתכם למעמקי הגוף, הנפש והמוח שלכם ולהציע התבוננות מחודשת על כל מה שחשבתם שהוא אמת ונכון בהקשר של אוכל, אכילה וירידה במשקל: איך הדיאטות מפעילות את מנגנוני ההשמנה שלכם? למה המאבק בדחפים שלכם הוא לכם לעלות במשקל? עצמו אחד המרכיבים שגורם איך הפחדים שלכם קשורים למשקל, ואיך אתם יכולים לשחרר אותם ולרדת במשקל? מה החלק של תת המודע בתהליך ההרזיה וההשמנה, ואיך להפעיל אותו לטובתכם? איך לפגוש את החלקים העמוקים ביותר שבכם - התשוקות, הפחדים, האמונות? את הרצונות, איך לשנות את האמונות והרגלים שכבר לא מתאימים לכם יותר, ואיך ליצור אמונות חדשות והרגלים חדשים, שיסייעו לכם ליצור שינוי אמיתי, עמוק ולטווח ארוך? שינוי הרגלי אכילה יכול וצריך להיות תהליך טבעי, בריא, תהליך שקורה מבפנים החוצה ולא להיפך. וכשאתם משחררים את המטענים הפנימיים שלכם, הגוף שלכם משחרר את המשקל העודף.

18 17 אין לי ספק שכבר תוך כדי קריאה תגלו איך שינויים בתפיסה - במודע ובתת המודע - ייצרו שינויים משמעותיים בהרגלי האכילה שלכם, ברצון למתוקים, לפחמימות ולשומנים. ובעיקר בדרך שבה אתם מסתכלים על עצמכם, על אחרים, על מערכות היחסים, על הגוף שלכם, על אוכל, על דיאטות ועל כל נושא המשקל.

19 18 מדוע דיאטות נכשלות? למה בעצם כל כך קשה לשנות את הרגלי האכילה לרדת במשקל ולשמור עליו? לאורך זמן, אז ניסיתם כבר הכל. עשיתם הפרדת חלבונים ופחמימות, ירדתם במשקל יפה ושוב עליתם. עשיתם דיאטת כרוב, דיאטת לימון ודיאטת לחם הייתם רעבים אבל למדתם לחיות עם זה, כי המטרה מקדשת את האמצעים. ראיתם את המשקל יורד והייתם בטוחים שהנה הפעם מצאתם את התשובה, ופתאום הירידה נעצרה. לא עשיתם שום דבר, אתם נשבעים שלא אכלתם יותר, אולי איזה ביס קטן של עוגה באיזה אירוע משפחתי, אבל באמת שזהו. יכול להיות שבגלל זה המשקל נתקע??? שמעתם על התה המיוחד הזה שגורם לירידה במשקל, וניסיתם. לא נתאר מה הוא עשה לכם, אתם הרי יודעים... ואי הנעימות כשזה תפס אתכם במקום הלא נכון או בזמן הלא נכון. אבל אפילו זה הפסיק לעבוד די מהר. לא נדבר על העצירות אחרי, הנפיחות בבטן והעלייה המסחררת במשקל ברגע שהפסקתם לשתות אותו. ואז ראיתם בעיתון פרסומת על הכדורים המיוחדים, והתמונה של ההיא מהטלויזיה שירדה איתם עשרה ק"ג בשבועיים. זה נראה מאד מבטיח, ויש גם מישהי מפורסמת שעשתה, אז בטוח זה עובד. קניתם גם אותם, לקחתם אותם כמה שבועות, זה נגמר והזמנתם שוב. כן, אתם באמת מרגישים קצת יותר שבעים, יש אפילו קצת בחילה, אוכלים פחות. דפיקות הלב, זה בטח לא מהכדורים, הרי אמרו שמשרד הבריאות אישר אותם. גם החולשה הזו שהרגשתם בבוקר, בטח לא קשורה. אולי בכל זאת כדאי להפסיק עם

20 19 הכדורים... ממילא כבר כמה שבועות שלא היתה ירידה, וגם הבריאות לא משהו, שלא לדבר על המחיר המופקע. אז זהו, הפעם אתם עושים את זה ברצינות והולכים לקבוצה, קצת מתלבטים בין המתחרים המרכזיים, לבסוף החלטתם על אחת. ההיא מהעבודה הלכה לשם, והיא רזתה נורא יפה. בקבוצה יש שם עוד שמנים כמוכם, וגם הם מרגישים אותו דבר. נחמד להרגיש שאתם לא לבד. נעים לדעת שהשריטות האלו הן לא רק שלכם. רק צריך לשרוד את מצעד ההשפלה - לעלות על המשקל. אין ברירה חייבים להתמודד, אולי ההשפלה הזו תעזור סופסוף לסגור את הפה. רק מהבושה שעליתם 120 גרם השבוע. יש תפריטים, זה מותר, זה לא, פעם בשבוע אפשר פינוק, כמה שאתם מחכים שזה כבר יגיע... המרצה, שגם היא ירדה ועכשיו נאבקת לשמור, מספרת לכם בגאווה איך היא נמנעת כבר 5 שנים מהאוכל שהיא הכי אוהבת, ועל החברה שהיא לא נפגשת איתה יותר, כי זו נורא אוהבת בתי קפה וקינוחים. נו טוב, יש לה גנים טובים, היא יכולה להרשות לעצמה. "ראש שמן", זו התמכרות, המרצה אומרת, אתם מכורים. מכורים אף פעם לא נקיים. הם כל החיים צריכים להזהר לא ליפול שוב לסם. וגם אתם. אל תצפו שתשתחררו מזה אי פעם. זה סבל לכל החיים, ככה נולדתם, לא יעזור לכם שום דבר. אתם צריכים להזהר מהסם, והכי בטוח לא להתקרב אליו מלכתחילה. אל תכניסו אויבים הביתה, ולמסעדות ולאירועים תלכו שבעים. לעולם אל תגיעו למצב שאתם רעבים, כי אז אתם עלולים ליפול על משהו משמין נורא ומיד תחזרו לסם ותעלו במשקל.

21 20 כל החיים תצטרכו לשמור, אין מה לעשות. זה לא עובר, ככה זה, אבל הנה תראו אותי, היא אומרת, כבר 5 שנים ככה, וזה עובד לי מצוין. אז תאכלו כל 3 שעות ואל תהיו רעבים, ותספרו קלוריות או נקודות, ותשקלו את העוף לפני האכילה וכמה כפות אורז אתם שמים בצלחת. אל תגמרו לילד את האוכל, ובשום פנים ואופן אל תכניסו אויבים הביתה! שלעולם לא יהיה לכם בהישג יד משהו שאתם יודעים שאתם אוהבים ולא תוכלו לעמוד בפניו. ואוו, זו היתה חוויה הקבוצה, ובאמת עבד לכם מצויין. הלכתם שנה שלמה, ירדתם במשקל, הצלחתם לשמור. באמת כל הכבוד. עכשיו כבר אפשר להפסיק לבוא, איזה כיף. אבל אוי... המשקל שוב עולה. נו, טוב, לא נורא - זה רק קילו והיו חגים, וחתונה של האחיין, תחזרו לעצמכם מיד אחרי. אופס, כבר 3 קילוגרם. אבל זה בסדר כי הרי ירדתם 15, אז בעצם אתם עדיין 12 ק"ג פחות. לא באמת השמנתם. אבל למה זה ממשיך לטפס? אי אפשר לעצור את זה... אתם לא אוכלים כל כך הרבה, אולי עוד איזה ביס קטן פה ושם, לא יכול להיות שזה רק מזה... ואז שמעתם על החברה שעברה לפליאו, וזה עשה לה פלאים, היא ירדה מלא במשקל והיא אומרת שבכלל לא בא לה כלום. גם המטפל שלה אומר שזה עושה נפלא לבריאות ולעור הפנים, ובכלל זו התזונה שנועדנו לאכול. אתם מנסים, באמת. אתם לא מפונקים. אבל מרגישים די רע, כל היום צרבות וגזים. ובכלל, שולי השכנה סיפרה שעברה לטבעונות וזה עושה לה ממש טוב, ויש גם את הדיאטה ההיא בלי גלוטן ובלי סוכר, זה הרי רעל ממילא, או שאולי כדאי לנסות את הצום הזה, אמרו שזה עובד מצויין וגם מאד בריא,

22 21 ואולי... זה קצת קיצוני, הניתוח הזה... אם כי הרופאים אומרים שזה העתיד, הפתרון האולטימטיבי להשמנה. אמנם צריך להוסיף עוד 10 ק"ג כדי לעמוד בקריטריונים, אבל זו באמת לא בעיה. וכן, שמעתם על הסיבוכים, ויש את אלו שנפטרו, או שסובלים מבעיות חמורות בעקבות הניתוח, אבל ככה זה סטטיסטיקה, גם בכביש מסוכן לנהוג, לא? נשמע לכם מוכר? נראה לכם מטורף? אצל רובנו, שעשינו כבר כמה דיאטות בחיים, ככה נראה היומיום שלנו. אנחנו אולי לא שמים לב, וזה לא נראה לנו כל כך אינטנסיבי, אבל אלו בדיוק המחשבות, הניסויים, הניסיונות והייסורים שאנחנו חווים. האמת שזה די מייאש. כל יום יוצא מחקר חדש, כל יום יש טרנד דיאטה חדש. כולם מבטיחים הבטחות, יוצאים בהצהרות, ולכולם יש מטרה אחת למכור לכם את הפנטזיה שאתם כל כך רוצים לקנות שיום אחד תהיו רזים וחטובים וסוף סוף תהנו מהחיים. אני לא רוצה לייאש אף אחד, ואני יודעת שיש אנשים שכל מיני דברים עובדים להם. המבחן האמיתי הוא הטווח הארוך, האם התוצאות נשמרות ולכמה זמן. מרבית הדיאטות, אם לא כולן, נכשלות במבחן הזה. כי האמת היא שאין דיאטה אחת שטובה לכולם, אין פתרון קסם שיגרום לכם לאבד את המשקל העודף.

23 22 אין. רובכם כבר יודעים את זה. עמוק בלב, אחרי שניסיתם כל כך הרבה, יש קול קטן שאומר לכם שאם ניסיתם 20 פעמים לעשות דיאטה, 21 לא יהיה המספר המנצח, וסביר להניח שהדיאטה הבאה תכשל כמו הקודמות. ובכל זאת, הפיתוי, הפנטזיה, הפרסומות וההבטחות גורמים לכם פעם אחר פעם לשביב של תקווה, שאולי בכל זאת... ואז שוב מגיעה האכזבה... אז למה זה לא מצליח? מרבית הדיאטות מתרכזות באוכל - מה לאכול, מה לא לאכול, הכמויות, השעה המומלצת לאכילה... אבל האמת היא שהמשקל שלכם לא ממש קשור למה שאתם אוכלים, לפחות לא באופן ישיר, ויש עוד הרבה מאד גורמים חשובים הרבה יותר, שמשפיעים על מה שיקרה לגוף. האכילה, יחד עם משקל הגוף, מושפעים ממספר גורמים: הרובד הפיסי. לימדו אותנו שירידה במשקל זה תהליך פשוט: אוכלים פחות, עושים ספורט והופ המשקל יעלם. זה אולי עובד בפעם הראשונה, אבל אחרי כמה פעמים משהו במשוואה הזו משתבש ומפסיק לעבוד. עם השנים, ובעיקר עם הדיאטות, חילוף החומרים שלנו משתבש. אנחנו אוכלים פחות, עושים יותר ספורט ועדיין לא יורדים במשקל, להיפך, המשקל עולה יותר בקלות.

24 23 מנגנוני השובע והרעב שלנו משתבשים עם הדיאטות, ואנחנו לא יודעים מה לאכול, מתי לאכול ובעיקר מתי להפסיק. בנוסף, הדיאטות מפעילות את מנגנון ההישרדות הטבעי שלנו. מנגנון זה מזהה את צמצום הקלוריות כמצב של רעב ומצוקה, והתוצאה, במקום לשחרר את השומן העודף, הגוף שלנו עושה מאמצים גדולים לשמר את השומן ואפילו לצבור עוד! ועדיין לא דיברנו על ההתמכרות הפיסית שלנו למאכלים שונים ובעיקר סוכרים, קמחים, שוקולד וקפאין, שומן ומלח. דיאטות לא נותנות מענה לאתגרים הללו ברמה הגופנית. בדיוק הפוך: הדיאטות פוגעות במנגנוני האיזון הטבעיים שלנו ולמעשה גורמות לנו להשמנה. הרובד הרגשי. סביר להניח ששמעתם את המונח 'אכילה רגשית' לא פעם ולא פעמיים. הבנתם שחלק גדול מהרצון לאכול נובע מהמצב הרגשי. אנחנו פונים לאכול כדי להתמודד עם רגשות שליליים כמו מתח, כעס, שעמום, עצב, אך גם כדי להתמודד עם רגשות חיוביים כמו שמחה והנאה. יש קשר עוצמתי בין המצב הרגשי שלנו לאכילה. אנחנו לומדים לאכול כדי להרגע, או כדי להעביר את הזמן או כדי ליהנות, להתפנק ולשמוח. מרבית הדיאטות מתייחסות לעובדה שאנחנו אוכלים מסיבות רגשיות ומנסות לשכנע אותנו שעלינו לדבוק בתפריט, בזמנים ובאיסורים כדי להימנע מאכילה רגשית. האמת היא שלא ניתן להימנע באופן מוחלט מאכילה רגשית, ויש לזה אפילו יתרונות נפשיים ופיזיולוגיים.

25 24 יתרה מכך, אם לא נטפל בצרכים הרגשיים שמביאים אותנו לצלחת אלא רק ננסה להתעלם מהם ולהדחיק אותם במהלך הדיאטה, הרי שברגע שנסטה קצת מהדיאטה או אם נצטרך להתמודד עם אתגר חדש בחיים, הקשיים הרגשיים ישובו ויעלו, במקרים רבים אפילו בעוצמה רבה יותר. כוחו של הרגל. חלק משמעותי מהאכילה שלנו מתבססת על הרגלים. אנחנו אוכלים בשעות מסויימות כמויות מסויימות. אנחנו רגילים לאכול אוכל ספציפי במצבים שונים או בתקופות מוגדרות. אנחנו מכניסים אוכל לפה מבלי להיות מודעים לכך, אוכלים "על הדרך", חוטפים ביס פה וביס שם; אוכלים מול הטלויזיה או מול המחשב, מסיימים את היום כשאנחנו מספרים לעצמנו ולאחרים "שלא אכלנו שום דבר" אבל באורח פלא עולים ועולים במשקל. דיאטות מנסות ליצור שינוי בהרגלים, אבל המנגנונים הפנימיים שיוצרים הרגלים הם עמוקים, רובם לא מודעים, ומקודדים היטב במעמקי המוח שלנו. אם ננסה לשנות הרגלים מבלי להבין את המנגנון המורכב של בניית ההרגל ותפקידו של ההרגל, נכשל פעם אחר פעם. גם אם נצליח לעשות שינוי זמני, לא נצליח לבנות הרגלים שישמרו לאורך זמן. פחדים. לאנשים שנאבקים במשקל ובאכילה יש הרבה פחדים. אנחנו חוששים מה יקרה כשתסתיים הדיאטה, איך נוכל לשמור על המשקל החדש; איך נצליח לאמץ את

26 25 הרגלי האכילה "הנכונים" מבלי להתפתות; איך נוכל להתמודד עם סיטואציות שונות ארוחות משפחתיות, חגים, אירועים, בילויים ומסעדות; מה יעזור לנו לעבור את היום? אנחנו מתקשים להפסיק לחשוב על אוכל - על חבילת השוקולד שלוחשת לנו מהארון או הבורקס שקורא בשמנו מהצלחת. זה אולי נשמע מוזר, אבל הרבה אנשים שרוצים לרדת במשקל מפחדים מהיום שאחרי, איך הם יסתדרו כאנשים רזים? קשה להם לדמיין את עצמם רזים. קשה להם לדמיין את החיים כאנשים רזים. לכאורה, נדמה שאנחנו כל כך רוצים להיות רזים ונהיה מוכנים לעשות הכל כדי להגיע לשם. לו רק היה כפתור שאפשר היה ללחוץ עליו היינו לוחצים עליו מייד. אבל האמת היא שעבור רובנו זה ממש לא נכון. יש לנו פחדים מלהיות רזים, מודעים ולא מודעים, עמוקים יותר או פחות. פחד הוא מניע או מונע מאד חזק בחיים שלנו. למעשה, פחד הוא הרגש החזק ביותר המפעיל אותנו. אם יש בתוכנו פחדים מהדיאטה, מהיום שאחרי, חששות מאיך נחזיק מעמד ואיך יראו החיים שלנו כשנהיה רזים - הפחד הזה יפעיל אותנו יותר מכל דבר אחר, וימנע מאיתנו להגיע למטרה הנכספת. פעמים רבות המשקל העודף מהווה מנגנון הגנה המונע מאיתנו לעשות דברים מסויימים ואפילו מערכות יחסים אינטימיות. הגוף שלנו הוא מערכת מתוחכמת ומורכבת, ופחדים כאלו יכולים להביא לעודף משקל ולאכילת יתר.

27 26 במצבים כאלו הגוף לא ימהר לשחרר את מנגנוני ההגנה שלו ולהשיל את המשקל העודף. להיפך, הוא יעשה כל מאמץ לשמור על המשקל, נצליח לרזות. אמונות מגבילות ולא משנה מה נעשה - שלנו, אנחנו מפתחים סט לא בעקבות ניסיונות העבר הכושלים אמונות לגבי הקושי לרדת במשקל, הקושי לאמץ הרגלי אכילה נכונה והקושי לשמור עליהם ועל המשקל. בעיקר מדבר אחד כישלון גורמת אנשים שעושים דיאטות שבעים דיאטות. כישלון אחר חוויה של לנו להאמין שקשה לפתח הרגלי אכילה בריאים ולשמור על משקל גוף בריא ותקין, אולי אפילו בלתי אפשרי. בנוסף, יש לנו אמונות לגבי מבנה הגוף שלנו, הגנטיקה שלנו, והיכולת האישית שלנו לרזות; להיותנו בעלי משקל עודף ולרזון. אמונות הקשורות ואמונות הקשורות להרזיה כשאני מעבירה שאלונים בקרב אנשים הסובלים מעודף משקל - מה הם חושבים על אנשים רזים ומה הם חושבים על אנשים שמנים, אני מוצאת מגוון רחב של אמונות ודעות. פעמים רבות עולה שאנשים שמנים נתפשים כיותר נחמדים, טובי לב, משפחתיים ומצחיקים. מצד שני, אנשים רזים מצטיירים כאנשים הישגיים, מצליחים, לעיתים קרי לב, בעלי כוח רצון. במצב כזה, אדם התופש עצמו כשמן אבל גם כבעל חוש הומור, משפחתי וטוב לב, לא ימהר לאמץ לעצמו מבנה

28 27 גוף רזה, כי זה עלול לשנות את כל מה שהוא חושב על עצמו, ולקחת ממנו את האיכויות שהוא מעריך בעצמו. לאורך השנים נתקלתי בהרבה גברים ונשים שמצד אחד מאד רצו לרזות, אבל מצד שני האמינו שחלק מתכונות האופי שלהם ומהדברים הטובים בחייהם קשורים למשקל העודף. כמובן, שלאנשים אלו מאד קשה לשחרר את הקילוגרמים המיותרים, כי מבחינתם מדובר בויתור על חלק משמעותי בעצמם ובחיים שלהם. מערכת האמונות שלנו משפיעה רבות על היכולת שלנו לרדת במשקל ופעמים רבות על המוטיבציה שלנו מלכתחילה להתחייב לתהליך ארוך ומייגע של דיאטה. לכאורה, כשאנחנו מתחילים דיאטה נקודת המוצא שלנו היא שאנחנו מאד רוצים לרדת במשקל, ומאמינים שזה אפשרי עבורנו, אבל המציאות והאמת העמוקה במרבית המקרים שונות לחלוטין. כוח רצון, משמעת ומניע לרדת במשקל רובנו מצליחים לעשות דיאטה ולרדת במשקל כשיש לנו מניע מספיק חזק חתונה, אירוע, פגישת מחזור או כל סיבה אחרת שדוחפת אותנו להתאמץ ולהצליח הבעיה שמדובר בתקופה קצרה בלבד. עם תום האירוע, אנחנו שבים לסורנו, להרגלים ולאוכל הטעים שאנחנו אוהבים ולא מסוגלים לוותר עליהם. כוח הרצון, המשמעת והמוטיבציה מתרופפים לאט לאט, אנחנו מפסיקים להתאמץ וחוזרים לנקודת ההתחלה.

29 28 אנשים שלא עשו אף פעם דיאטה, לא יכולים להבין את הקושי הזה. לא פעם שמעתי את המשפט: "מה הבעיה, בסך הכוך צריך לסגור את הפה. כל מה שצריך זה קצת כוח רצון." האמת שצריך הרבה כוח רצון כדי "לסגור את הפה" ולשמור על תפריט דיאטה לאורך זמן. יותר מכך, כוח רצון הוא מעין שריר. כמו שריר שמתעייף כשאנחנו מאמצים אותו יותר מדי, כך גם כוח הרצון. אי אפשר להימנע מאוכל לאורך זמן באמצעות כוח רצון בלבד. באיזשהו שלב נתעייף ונוותר. זו גם אחת הסיבות שבמהלך דיאטה עולה רף חוסר הסבלנות. כוח הרצון שלנו מושקע רובו ככולו בדיאטה, ולא נותר לנו הרבה ממנו להשקיע במקומות אחרים בחיינו. בלי לעשות שינוי עמוק ואמיתי, שימצא את המוטיבציה וכוח הרצון בפנים ולא באירועים וכוחות חיצוניים, קשה לעשות שינוי שיחזיק לאורך שנים. דימוי עצמי לאנשים הסובלים מעודף משקל ובעלי הרגלי אכילה לא מאוזנים יש דימוי עצמי של אנשים שמנים, משפטים נפוצים כמו "יש לך ראש שמן", "יש לך גנים של שמנים", "גם אמא שלך היתה שמנה, גם אחותך וגם את, אלא אם תלחמי בזה". אנחנו מזדהים עם היותנו שמנים או בעלי עודף משקל. ברוב המקרים מרגישים שגורלנו נחרץ ונצטרך להיאבק עם אוכל מעתה ועד עולם. גם הדיאטות משרתות את החלק הזה. אנשים בעלי דימוי עצמי של אנשים שמנים, חווים את עצמם כאנשים מסכנים שיצטרכו לעשות דיאטות לעד, שתמיד יצטרכו

30 29 לספור קלוריות, להמנע מפיתויים. הם מרגישים שלעולם לא יוכלו באמת ליהנות מאוכל או מהדברים שהם אוהבים. הדיאטות רק מעצימות את התחושה הזו. כשאנחנו מרגישים שמצב מסוים הוא חלק מאיתנו ומהזהות שלנו, הסיכוי שנצליח לשנות אותו הוא קלוש ביותר. מאבק אינסופי דיאטות הן מאבק אינסופי. מאבק בדחפים וברצונות שלנו. מאבק בחשקים. מאבק בכוחות הנסתרים שמובילים אותנו לאכול. מאבק בגוף שלנו, בקילוגרמים העודפים. החלק הקשה בדיאטות הוא שהמאבק אינו תחום בזמן, ולא יסתיים כשנסיים להשיל את הקילוגרמים העודפים. גם אחרי הדיאטה נצטרך להמשיך אותו כדי לא לחזור להרגלי האכילה הישנים שלנו כדי לא לעלות במשקל. יש חוק בפיסיקה שאומר שמול כל כוח שנפעיל יהיה כוח נגדי שווה שיופעל כנגדו. כלומר, אם אני נאבקת במשהו, משהו מהצד השני יאבק בי באותה עוצמה. זו התחושה של רבים מאיתנו בזמן דיאטה. כשאנחנו לא בדיאטה קל לנו יותר לשמור על תזונה בריאה ולאכול פחות ג'אנק פוד. אבל עצם המחשבה על דיאטה דוחפת אותנו לאכול יותר. רק המחשבה על מה שאסור לנו, גורמת לנו לרצות אותו יותר. אני זוכרת את התחושה הזו, ברגע שאני מתחילה לחשוב על דיאטה ועל מה מותר ומה אסור, אני מייד מתחילה להרגיש רעבה, וחושבת על כל הדברים שאני מפסידה. המאבק בגוף, בקילוגרמים, באוכל ובדחפים,

31 30 גורם לנו לרצות לאכול יותר, להרגיש רע יותר לגבי עצמנו ולגוף - לשמור חזק יותר על המשקל העודף, מה שמכביד על תהליך ההרזיה כפליים. מאבק סופו שיהיו מפסידים. והמפסידים היחידים בדיאטה הם אנחנו. אז אם ייאשתי אתכם מספיק בהסברים מדוע דיאטות לא עובדות ולעולם לא יעבדו, הגיע הזמן להתחיל לדבר על "הדבר האמיתי". מה כן עובד? איך בכל זאת, למרות כל מה שכתבתי כאן, אפשר לעשות שינוי אמיתי, בלי מאבק, בלי מלחמות, בלי ייסורים, להצליח ולשמור על התוצאות?

32 31 להזמין את המפלצת לארוחה אחד מרגעי המפנה המשמעותיים בחיי וברומן האישי שלי עם האוכל היה כשהחלטתי להזמין את המפלצת לארוחה. אני זוכרת את היום הזה כאילו היה היום, למרות שעבר יותר מעשור מאז. יום אחד, זה היה יום שני בצהריים, התיישבתי ליד שולחן האוכל. על הצלחת שלי היו מונחים סלט גדול, שתי כפות אורז מלא, חזה עוף דל שומן ולצידם כוס מים. בדיוק לפי התפריט. אני בשליטה - האוכל מדוד, אני יושבת ליד השולחן, על הצלחת אוכל בריא, בדיוק לפי התפריט, כמו שצריך. יכולתי להיות גאה בעצמי. אבל ידעתי שבדיוק כמו הרגע הזה, שהכל בדיוק "כמו שצריך", יש לי גם הרבה רגעים אחרים. רגעים שאני אוכלת בעמידה, מוציאה את כל מה שיש בארון, במקרר, במקפיא, ואוכלת. אוכלת מהר מהר, בלי לשים לב, כל מה שרק אפשר. ברגעים האלו אני ממש לא גאה, גם לא מספרת עליהם לאף אחד. אלו רגעים עצובים, קשים, ביני לבין עצמי. ברגעים האלו משהו משתלט על המוח שלי, על הרצונות שלי, על הידיים והרגליים ובעיקר על הפה שלי. ולמרות שנורא רציתי להפסיק, ולמרות שידעתי שזה רע לי וממש לא נהניתי, לא יכולתי להפסיק עד שסיימתי לאכול את כל מה שראיתי בסביבה. אחרי זה הגיעו המשלשלים וכשנהייתי "מתוכחמת" יותר - ההקאות. זה היה נורא וזה נמשך שנים. בכל פעם הבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה, ובכל פעם זה קרה שוב מחדש... באותו יום התבוננתי בצלחת והרגשתי עייפה. עייפה מלספור, עייפה מלהתאמץ, עייפה משנים של מאבקים. ואז קיבלתי החלטה

33 32 שעשתה שינוי מאד משמעותי בחיים שלי, בקשר עם אוכל ואכילה, ובעיקר עם עצמי ועם הגוף שלי. החלטתי שאני מזמינה את מפלצת האוכל לארוחה. זו שמשתלטת עלי ברגעים הללו, שטורפת מכל הבא ליד, שלוקחת ממני את השליטה בעצמי וברצונות שלי. החלטתי שבמקום להלחם בה, ולראות בה האויבת שלי, הגיע הזמן שאני אקשיב לה, שאני אתיידד איתה. התיישבתי מול צלחת האוכל שלי, והזמנתי אותה לשבת בכסא שלצידי. שאלתי אותה מה היא רוצה ממני ולמה היא באה דוקא אלי? אני יודעת שזה עשוי להשמע קצת מוזר ופשטני. אבל זה בדיוק מה שעשיתי. והאמת, גם קיבלתי תשובה. המפלצת הזו )שדמיינתי אותה ממש כמו איזה מפלצת טורפת מהמיתולוגיה( התיישבה לידי בכסא הפנוי, והתחילה לדבר אלי. היא נראתה הרבה פחות מפחידה ומאיימת. היא סיפרה לי שהיא רצתה תשומת לב, שיאהבו אותה, שאני אוהב אותה, היא היתה בודדה, היא היתה כואבת. ישבנו ביחד כמעט שעה, והיא סיפרה לי את סיפור חיי. פתאום התחיל דיאלוג, שלא התקיים מעולם. נפתח אצלי הסכר למקומות הכואבים והאפלים שסחבתי שנים. אני לא אכנס כאן לכל מה שעלה מתוך אותה שיחה, על זה אפשר לכתוב ספר שלם. אבל אצייר בגדול את התמונה. כלפי חוץ תמיד הצטיירתי כמישהי מצליחה מאד, בשליטה, משיגה כל מה שהיא רוצה. הגעתי מאד רחוק, מאד מהר. תמיד חייכתי, תמיד עניתי שאצלי הכל בסדר, תמיד הייתי שם בשביל אחרים.

34 33 הבעיה היתה, שלא הייתי שם בשביל עצמי. מהר מאד במירוץ העכברים, למדתי מה לרצות, למדתי איך לרצות. החלק המצחיק היה, שחשבתי שזה מה שאני רוצה באמת. שלא הרגשתי את הפער שהולך וגדל, בין הרצונות הפנימיים שלי לבין מה שאני עושה בחוץ. האמת, מעולם לא פגשתי את אותם רצונות, הם לא נראו לי רלוונטיים. בתור ילדה רציתי להיות מנכ"לית בנק. הייתי רציונלית, מחושבת, מתוכננת. לא סתם שיבצו אותי בצבא כראש מדור תכנון. הנתק מהרצונות הפנימיים שלי היה כל כך מוקדם, שבכלל לא הרגיש כנתק. במפגש עם המפלצת האישית שלי, גיליתי, שיש עולם שלם שפשוט לא הכרתי. שויתרתי על המון דברים, שאף פעם לא הייתי באמת שמחה. רצתי כל הזמן להשיג עוד ועוד דברים, אבל לא עצרתי לרגע לשאול למה, בשביל מה ובשביל מי. זו לא היתה הארוחה האחרונה שלנו. מאז הזמנתי אותה לארוחה עוד הרבה פעמים. כל פעם היא סיפרה לי מה היא רוצה, מה כואב לה, על מי היא כועסת. ובעיקר ביקשה שאני אוהב אותה. ככה כמו שהיא, קצת מכוערת, קצת שמנה, קצת מפלצתית, אבל בעיקר פגיעה. היה לה קשה עם הביקורת העצמית שלי, עם השנאה העצמית, עם חוסר שביעות הרצון המתמיד שלי מעצמי וממנה. וכל פעם היא אכלה קצת פחות. ככל שפגשתי אותה יותר, כך הצורך שלה להשתלט עלי הלך ופחת. ההתקפים הבולימיים נפסקו, השינוי התחיל. השינוי לא התרחש בין לילה, ולא היה לי מושג לאן הוא יוביל. אבל היה לי ברור שיש כאן תהליך, שלמרות שחשבתי את עצמי לאדם אינטליגנטי ומודע, אני מגלה כאן דברים שמעולם לא העזתי

35 34 להסתכל עליהם או להודות בהם. התהליך נגע בהרבה כאב. זה יכול להשמע מפחיד. אתם יכולים לשאול את עצמכם למה להיכנס למסע לתוך כאב בצורה מודעת, ולהזמין אותו לארוחה? האמת היא שההתעלמות מהכאב, והמחיר ששילמתי על ההתעלמות הזו במשך שנים, היו הרבה, הרבה יותר כואבים. למרות שהתהליך היה כואב, הוא היה גם משחרר מאין כמותו. אומרים שהפחד הכי גדול שלנו הוא מהפחד עצמו. אני לא חושבת שהבנתי אי פעם את האמירה הזו, עד ליום שהזמנתי את המפלצת. במשך שנים ניסיתי להימנע ולהתעלם ממנה. במשך שנים ניסיתי להכחיש ולהדחיק את קיומה, אבל תמיד ידעתי שהיא שם, ושאני משלמת מחיר גבוה על הקיום שלה. אבל פחדתי פחד מוות להתבונן בה באמת. לכן, באותו יום שני, שבו בחרתי להסתכל למפלצת שלי בעיניים - לפחד שלי בעיניים - הבנתי שאני עושה בחירה חשובה. אולי אחת הבחירות הכי חשובות שאעשה בחיים. הבחירה האם לתת לפחד לנהל אותי או לפגוש אותו פנים מול פנים ולהתמודד איתו. אחרי ההחלטה הזו, שום דבר במפגש כבר לא היה מפחיד באותה מידה. כי הפחד המשתק הזה מלפגוש את הכאבים שלנו, את העצב שלנו, את תהומות השחור שלנו, כואב הרבה הרבה יותר מהכאב, העצב והתהום עצמה. המחיר של הפחד הוא עצום. המחיר של הפחד הוא בדידות, דיכאון, קנאה, עצבות, ובעיקר שנאה עצמית עמוקה. הנכונות לפגוש את הפחד, את הכאב, את משקעי העבר, את מפלצת האוכל הפרטית שלי, היתה ההחלטה הכי משחררת שעשיתי בחיי. היא שיחררה אותי מהפחד. היא שיחררה אותי

36 35 מההסתרה, היא שיחררה אותי מהבדידות, היא שיחררה אותי מלהיות כבולה שוב ושוב לאותם הרגלים, לאותם דפוסים, בלי שום יכולת להתקדם קדימה. נכון, זה דורש אומץ להסתכל לכאב הכי גדול שלנו בעיניים. אבל תזכרו שגם לבחור להסתובב עם מפלצת על הגב זה מאמץ גדול. התנסות: הזמינו לארוחה את המפלצת שלכם. שבו עם דף ועט )או עיצמו את העיניים(, ודמיינו שאתם מזמינים לארוחה את המפלצת הפרטית שלכם. שאלו אותה למה היא אוכלת, ומה היא רוצה להשיג? בקשו ממנה לספר - מה המסר שהיא רוצה להעביר לכם? מה הסיבה לאכילה ולעלייה במשקל שלכם? כיתבו כל מה שעולה במוחכם. אל תסננו. אל תחשבו האם זה הגיוני ונכון או אם אתם ממציאים את זה. חזרו על ההתנסות מספר פעמים. אתם תופתעו מהתשובות שתגלו. הפכו את השיח עם המפלצת הפנימית שלכם לדיאלוג מתמשך.

37 36 השד משמאל והמלאך מימין אם התרשמתם ממפלצת האוכל שלי, אני בטוחה שתאהבו את השדון האדום שלי והמלאך השומר הלבן. יום אחד שכבתי במיטה בעיניים עצומות והרהרתי במה שעובר פתאום עלי. הרגשתי מעין הפרדה ברורה בין הצד הימני לצד השמאלי. ביניהם הרגשתי חלל גדול, כאילו אני מורכבת משני חלקים שאינם מתחברים. זו היתה הרגשה מוזרה אבל מאד ברורה. הרגשתי שיש כאן הזדמנות להבין משהו על מה שקורה לי. ניסיתי לדמיין מה היה אומר כל צד לו יכול היה לדבר. ואז התחיל להתנהל דיאלוג בין הצד הימני לצד השמאלי, ואני כאילו התבוננתי בהם מהצד. זה היה די משעשע. הצד הימני פתח ואמר שהוא הצד האחראי, ונמאס לו שהצד השמאלי עושה מה שבא לו. נמאס לו שהוא צריך להיות זה שתמיד מבאס שמחות, קשות. להיות המבוגר האחראי. שתמיד צריך לקחת אחריות, לעשות בחירות והוא להתחיל לקחת אחריות ולהתנהג בהתאם לגיל שלו. ביקש מהצד השמאלי הצד השמאלי הקשיב בסבלנות לצד הימני וכשניתנה לו האפשרות הוא הגיב. "הרי אם אני לא הייתי פה, הכל היה אפור ומשעמם. לא היה פה בכלל שום כיף. אני מוכן לקחת אחריות, אבל מי ידאג להנאות? אתה כל הזמן דואג מה צריך לעשות, אתה רציני כזה כל הזמן, ולא נהנה מכלום. אם גם אני אהיה כמוך, אף אחד לא יהנה פה."

38 37 ענה לו הצד הימני: "כיף? למי כיף? אתה משגע אותי, אתה חסר אחריות, לא אכפת לך מכלום. אתה לא מתכנן שום דבר, אתה לא דואג ולא שומר עלינו בכלל. הייתי שמח לעשות קצת כיף, אבל אתה כל כך לא אחראי שאני לא יכול לנוח לרגע". ממש כך התנהל לו הדיאלוג בתוכי. נתתי להם להמשיך לדבר עוד קצת. סוף סוף הם הרגישו שיש להם מקום, שמישהו מקשיב להם. כל צד מאשים את השני, כל צד מרגיש שהוא סובל בגלל האחר, והנתק הזה שביניהם, הוא בדיוק מבטא את התחושה שאני מרגישה. הריק. אין כיף, אבל גם אין אחריות, יש רק מאמץ אינסופי להיות משהו, לעשות משהו, לנסות, להתאמץ ואף פעם לא להצליח. לחיות בתסכול מתמיד, בתוך עולם כאוטי, בניסיון להסדיר אותו על ידי כללים וחוקים. הבנתי שהריק שאני מרגישה באמצע הוא החלק המשמעותי, הוא המקום שבו אני אצטרך ללמוד לתת ביטוי לשני הצדדים שחיים בי. שניהם אמיתיים בדיוק באותה מידה. הבנתי שיש מקום להגיון ולסדר ולאחריות, אבל חשוב לתת מקום לרגש, להנאה, לרגעים שבהם לא צריך לחשוב על הכל, כל הזמן. הבנתי שבמקום להקשיב לכל אחד מהצדדים, אני נמצאת בתוך המלחמה המתמדת ביניהם. אני לא פה ולא שם, אני בין לבין. נקרעת בין הצורך באחריות, בשליטה, ברצינות, בבגרות - לבין הצורך בחופש, בהנאה, בשמחה, בכיף. אני משתדלת כל הזמן לעשות הכל כמו שצריך, להיות תמיד בסדר, להתאמץ ולהצליח, לעבוד קשה, להיות הכי טובה שאני יכולה, לבקר את עצמי כשאני לא, לדרוש מעצמי הכי הרבה שאפשר, ולהתאכזב כשאני לא עומדת בציפיות. מצד שני אני רוצה ליהנות, לשמוח, לעשות כיף,

39 38 לראות עולם, לטייל, ללכת לים, לשמוע מוסיקה ולרקוד, לעצום עיניים, להתמסר, לנוח, להרפות, למצוא טעם בחיים האלו. הבנתי שאני נמצאת לא פה ולא שם. שאני חווה כל הזמן את המתח הפנימי שביניהם. את הויכוח הזה, שפעם ראשונה כאילו שמעתי אותו. הרגשתי שאני נקרעת, מתאמצת, עושה אבל נשארת מתוסכלת, לא מאושרת, לא שמחה ולא נהנית מפירות העשייה שלי. כשאני נחה יש בי צד שנוזף בי על מה שאני לא עושה. כשאני עושה ומצליחה, יש בי צד שמבקר אותי על זה שאני לא יודעת להנות מזה. כל הזמן מישהו לא מרוצה. אני אף פעם לא מרוצה. החלטתי להפוך את הדיאלוג ביניהם לדרך חיים לדאוג שיהיה בחיים שלי, באופן מודע, מקום לשניהם. מכירים את הסצנה הזו בסרטים שלגיבור יש שדון קטן על כתף אחת ומלאך על הכתף השניה וכל אחד מהם לוחש לו מה לעשות? השדון מנסה לדחוף אותו לאבד שליטה, לפגוע בעצמו ובאחרים, לשחרר את הרסן, לשכוח ממה שהבטיח לעצמו ולקרובים לו, לא לחשוב על המחר וליהנות מהרגע. השדון הקטן )והאדום בדרך כלל( מייצג את היצר, את הדחפים, את הרצון לפרוק עול ולא לחשוב על כלום.

40 39 מולו מתייצב מייד המלאך הלבן והשומר, שמזכיר לגיבור את ההבטחות שהבטיח לעצמו רק כמה שעות קודם לכן. הוא מייצג את הטווח הארוך, את הדברים שחשובים באמת, את האנשים שיקרים לו. המלאך מנסה לשכנע את הגיבור שלנו לא להקשיב לקולות הדחף, שהרי יצטער עוד כמה שעות אם יתפתה להם. הוא מציג בפניו את העתיד שמחכה לו אם רק יצליח לעמוד בפיתוי. אבל השדון הקטן יודע על איזה נקודות ללחוץ. העתיד רחוק מדי, הוא רוצה הכל עכשיו. הוא רוצה ליהנות )או לאכול( היום כי מחר נמות. לא מעניינים אותו הבטחות ותכניות, השדון דורש סיפוק מיידי, ברגע זה ממש. בסרט זה אולי מצחיק, אבל כל מי שניסה לעשות שינויים בחיים שלו, יודע שזה הרבה פחות משעשע. וכך בדיוק מרגיש מי שמחליט לעשות דיאטה. ברגע של כוח ועוצמה, אנחנו מחליטים "ממחר דיאטה", ממחר אשמור, אני אוכל בריא, אחתוך ירקות ופירות ואקח לעבודה, לא אקנה ממתקים ופיתויים, אעשה פעילות גופנית 3 פעמים בשבוע, אתחיל לעלות במדרגות במקום במעלית. אולי אפילו איזה 10 דקות מדיטציה בבוקר. ממחר החיים ישתנו. ואנחנו מאמינים לזה, בכל ליבנו, בטוחים שהפעם זה יצליח. וזה מצליח, עד ש... מגיע מחר. פתאום נעלמת המוטיבציה ואנחנו שוכחים את כל ההבטחות והסיבות שבגללן הבטחנו לעצמנו. והשדון הקטן והחמוד מתיישב, לא על הכתף, אלא בתוך הראש שלנו. הוא מדבר בקולם של הממתקים בארון שלוחשים את שמנו, הוא מזכיר לנו שבעצם יותר כיף לשבת על הספה מאשר לצאת

41 40 להליכה, והוא נעמד על העוגה שהביאו לישיבה וקורא לנו לטעום אותה. עכשיו זה הרבה פחות מצחיק. אנחנו מנסים לעמוד בפיתוי, לדחוק את המחשבות והקולות. זה מרגיש כאילו השדון, בלי לשים לב, משתלט לנו על כל הגוף, ואיכשהו אנחנו מוצאים את עצמנו בכיוון של העוגה, והיד, כאילו יש לה חיים משלה, מכניסה פרוסה לפה, והסיפוק הרגעי הזה, מתחלף מהר מאד בתסכול, ובהרגשה של חולשה והעדר כוח רצון. אנחנו כל כך כועסים על עצמנו, לפעמים עד כדי שנאה עצמית, אבל מייד מבטיחים, שממחר... דיאטה. ככה הסנריו הזה חוזר על עצמו שוב ושוב לאורך שנים. כשאנחנו מנסים לדכא את השדון, להרעיב אותו, להתרחק מפיתויים, להימנע מאירועים, לא ללכת למסעדות - אנחנו רק מעצבנים אותו יותר. במקום להצטמצם ולהעלם, הוא הולך ותופח. הוא מתגבר, מתעצבן, כועס, מחכה לרגע קטן של חולשה או קושי או אז הוא מתפרץ במלוא אונו, וכל מה שהצלחנו להשיג מתמוטט כמו מגדל קלפים. זה מתחיל ב"מעידות" קטנות והופך לזלילות חסרות רסן, כאילו לפצות על כל הזמן שלא אכלנו, התייסרנו וסבלנו. התוצאה היא חזרה להרגלים הישנים, תוך כדי פיצוי על התקופה הארוכה של ההימנעות, כמובן שעולים במשקל, בדרך כלל עם ריבית והצמדה. אז מה עושים?

42 41 השד והמלאך הם חלקים בלתי נפרדים מאיתנו. שניהם. לכל אחד מקום ולכל אחד תפקיד. אם ננסה להעלים את השד, נגלה שיצרנו שד גדול ופראי יותר. השד מייצג את הדחפים שלנו, את הפחדים, את הרגשות, את היצרים, את החלקים הראשוניים, הפרימטיביים, הילדותיים. יש לו גם צדדים יפים הנאה, עולם שלם של רגש, היכולת לחיות את הרגע, וליהנות מדברים בדיוק כמו כשהיינו ילדים. המלאך, לעומתו, הוא המבוגר האחראי. הוא דואג שנחשוב על המחר, שנחסוך לפנסיה, שנדאג לביטוח, שנתכנן את העתיד ונחשוב על הבריאות, שנעשה את מה שנכון ומה שטוב לנו. שנשמור על עצמנו, שלא נתפתה. פרויד קרא להם האיד והסופר אגו. שניהם חלקים בלתי נפרדים מהאישיות שלנו, ולעד יהיו ביניהם מתחים וויכוחים. לכן אם ננסה לדכא את השד הקטן שלנו אנחנו נידונים להיכשל, ורק להקשות על עצמנו. הדרך היא להכיר את השד, להקשיב לו, ולמצוא דרכים לשמור אותו מאושר. לא סתם בחרתי להשתמש בדימוי של השד שיושב על כתף שמאל והמלאך שיושב על כתף ימין. כשהקולות הללו מגיעים מהראש שלנו, אנחנו חשים כאילו השתגענו. נדמה לנו שאנחנו לא שולטים במחשבות שלנו, ברגשות או במעשים שלנו. כשאנחנו מוציאים את הקולות האלו מהראש ומדמיינים אותם בצורת שד ומלאך שומר, קל יותר לנהל איתם דיאלוג, ולא לתת לאף אחד מהם להשתלט עלינו תוך דיכוי של השני.

43 42 לשניהם יש זכות קיום, ושניהם חשובים לנו באותה מידה. עולם בלי השד הוא עולם אפור, חסר רגש, חסר תשוקה ויצר, ללא יצירתיות והנאה. עולם בלי המלאך יהיה עולם של יצרים, של תוקפנות ופגיעה בעצמנו ובזולת. זה עולם שאין לו מחר, ואי אפשר ליצור בו שום שינוי וקידמה. רק כאשר ניתן לכל אחד מהם מקום, נרגיש מאוזנים ומאושרים. ההתייחסות לקולות הללו כאל "מלאך" ו"שד", עוזרת להתבונן בחיוך ובהומור בתהליכים פנימיים, שממש לא מרגישים כאלו. התנסות: כשאתם מרגישים קונפליקט פנימי, כשהקולות בעד ונגד מתחילים לדבר אליכם, דמיינו אותם כמו שד ומלאך. תנו להם לדבר אחד עם השני. הוציאו אותם מהראש שלכם ופשוט התבוננו בדיון הסוער ביניהם. הדימוי של שדון קטן, שמשתולל עכשיו כי נורא בא לו בורקס, והמלאך הצדיק נוזף בו, יעלה לכם חיוך על הפנים, במקום מאבק וייסורים. אם יותר קל לכם לכתוב מאשר לדמיין, שבו וכיתבו את הדיאלוג בין הקולות. אל תצפו לשום דבר, אל תבקרו ואל תחשבו, פשוט תנו ביטוי חופשי לכל מה שיעלה במוחכם. חזרו על התנסות מספר פעמים. אתם תהיו מופתעים מהטיעונים שיעלו מהדיאלוג בין שני הקולות... תגלו על עצמכם דברים שלא ידעתם, מניעים מפתיעים

44 43 שגורמים לכם לאכול ולהשמין, שבגללן קשה לכם לרדת במשקל. סיבות שלא חשבתם עליהן תגלו שאולי יש בכם חלקים שלא רוצים או לא מוכנים להיות רזים, ואף תמצאו מניעים חדשים בזכותם תרצו להתמיד ואת הכוחו ליצור שינוי. והכי חשוב תוציאו את המאבק מהראש שלכם, והוא יהפוך למשהו חיצוני שמעלה חיוך, אפילו מצחיק משהו שאתם יכולים לשלוט בו.

45 44 טיפול טרנספורמטיבי - יש לנו ארבע רגליים במסגרת ההכשרה שלי למדתי מגוון רחב של שיטות טיפול, תיאוריות ותורות. חלקן מהעולם הקונבנציונלי וחלקן מהעולם האלטרנטיבי. בחדר הטיפולים אני משלבת את התורות והתיאוריות באופן שמתאים לכל מטופל באופן אישי ולקושי שהוא מביא איתו. הסיבה שלמדתי כל כך הרבה שיטות טיפול לאורך השנים, היתה שכל שיטה היתה נפלאה ועבדה נהדר, אבל רק על בעיות מסויימות ורק לאנשים מסויימים. מה שעשה ניסים אצל אדם מסויים, היה חסר משמעות עבור אדם אחר. לא בכדי יש הרבה מטפלים ומגוון שיטות טיפול הרי לא יתכן שמטפל אחד ושיטה אחת יתאימו לכולם. יחד עם זאת, בחדר הטיפולים התעורר הצורך שלי לבנות מערך טיפולי כולל שיאפשר אבחון וטיפול במגוון רחב יותר של אנשים ובעיות. מתוך העבודה שלי נבנה המודל של טיפול טרנספורמטיבי - טיפול שהמטרה שלו לגרום לשינוי עמוק, בזמן קצר ככל האפשר. להתמקד בגורם האמיתי לבעיה, ולתת פתרון לטווח ארוך על ידי זיהוי ושינוי של הגורם או הגורמים המרכזיים שיצרו את הבעיה מלכתחילה. כל זאת תוך התייחסות למאפיינים של האדם עצמו, החוזקות והאתגרים שלו. עקרונות היסוד של טיפול טרנספורמטיבי

46 45 הטיפול הטרנספורמטיבי נשען על ארבע רגליים מרכזיות. הרפואה המערבית והמדע שלנו מתבססים על אמפיריקה כל מה שאפשר לראות אותו והוא מדיד. מתוך כך הניסיון להסביר התנהגויות מסוימות, רגשות, מחשבות, נטיות, תכונות אופי כולל אכילה והשמנה הוא באמצעות גנטיקה, הורמונים, אנזימי עיכול, נוירוטרנסמיטורים ועוד. העולם הזה מרתק ומדהים, והגילויים בו מופלאים, אך הוא רחוק מלתת הסבר מושלם לבעיית ההשמנה, ועוד פחות מכך - לפתרון שלה. מכיוון שהחיפוש אחר הבעיה הוא ברמה הפיסית, גם הפתרונות המוצעים מגיעים מהעולם הפיסי, וכוללים ניסיונות תרופתיים לדיכוי תיאבון, כדורים להרזיה וניתוחים לקיצור קיבה. מהניסיון שלי, ומבלי להרחיב על הסכנות האינסופיות הכרוכות במהלכים פולשניים מעין אלו, ההשפעה לטווח הארוך מוגבלת מאד ובדרך כלל לאחר תקופה לא ארוכה, המשקל חוזר, עם הצמדה וריבית. לעומת עולם המדע והרפואה, הפסיכולוגיה הפרוידינית מוצאת את התשובות לשאלת האוכל וההשמנה בדחפים וברגשות שלנו. התשובות מסתתרות בילדות המוקדמת שלנו, ביחסים עם ההורים, בדחפים נסתרים וברגשות שלא באים לידי ביטוי. גם התיאוריות הללו נותנות הסברים מעניינים לדפוסים ולהתנהגויות שלנו. הפתרונות אפשריים אך מוגבלים, ועיקר האתגר הוא משך הזמן הדרוש לזיהוי דחפים מודחקים וטראומות ילדות, ויותר מכך, משך הזמן הדרוש לשנות אותם. על פי רוב הטיפולים אורכים שנים והתוצאות מוגבלות. הפסיכולוגיה ההתנהגותית - קוגנטיבית פתחה בפנינו עולם חדש. לא עוד חקר אינסופי של הילדות המוקדמת והעולם הנסתר

47 46 מהעין, אלא התמקדות בכאן ועכשיו, וחיפוש אחר דרך מהירה להתקדם קדימה. הפסיכולוגיה ההתנהגותית מטילה את האשם על המחשבות, האמונות, ההרגלים וההתניות שלנו. לפי התיאוריות הללו, המחשבות קודמות לרגשות ולהתנהגויות, מכאן שאם נשנה את דפוסי המחשבה שלנו, הדרך לשינוי הרגשות וההתנהגות תהייה קצרה. במצבים מסויימים זה אכן עובד נהדר. היא, הבעיה שכשמדובר בנושאים מורכבים ועמוקים יותר זה פשוט לא עובד. אם אמרו לכם פעם להגיד לעצמכם ש"מיום ליום אתם יותר רזים, יותר עשירים ויותר מצליחים" וזה לא קרה - לא ירדתם במשקל, ואולי אפילו עליתם, לא זכיתם בלוטו ולא קיבלתם תכנית טלויזיה - אתם יכולים להבין את הבעייתיות בגישה הזו. הרגל הרביעית היא עולם הרוח והאמונה. הסברים ותיאוריות הקושרים את המצב הנוכחי שלנו בכוחות גדולים מאיתנו - בניסיונות של האל, בהתמודדות עם השפעה של גלגולים קודמים, ב"שיעורים" שבאנו ללמוד ועוד תשובות כגון אלו. החיסרון בגישה הזו הוא שהשיעורים לא נגמרים אף פעם... והיכולת לטפל בשינוי שנוצר בגלל טראומה מגלגול קודם היא קצת מוגבלת. מהניסיון שלי הבנתי שלכל אחת מהרגליים הללו עוצמה אדירה, אבל גם מגבלות גדולות. כשאדם מגיע לקליניקה, בין אם בגלל בעיות אכילה ומשקל או קשיים אחרים, אני מאבחנת אותו ומזהה באיזו מהרגליים נמצא הקושי האמיתי הבסיס לבעיה, ומהן החוזקות שלו שישמשו כמפתח לפתרון.

48 47 הרגל הפיסית הכוללת את האנטומיה, הפיסיולוגיה, הגנטיקה, פתולוגיות, חילוף חומרים, רגישויות ואלרגיות ועוד. בתוך הרגל הזו אני כוללת גם הרגלים ודפוסי התנהגות. הרגל הרגשית חוויות הילדות, הטראומות, הפחדים, הכעסים, האהבות שלנו. הרגשות שהדחקנו ואלו שאנחנו מביאים לידי ביטוי. הרגל המנטלית המחשבות, האמונות המגבילות, דפוסי החשיבה, תפיסת העולם, ועוד. כל מה שאנחנו חושבים שהוא אמת. הרגל הרוחנית במה אנחנו מאמינים, מה מניע אותנו ברמה הגבוהה ביותר. רגל זו כוללת עולם שלם של שיטות ריפוי אנרגטיות ועוד. בעבודה הטיפולית שלי בקליניקה, אני משתמשת במגוון כלים שמאפשרים קבלת מידע מדוייק ומהיר מהמטופל, מהמודע ומהתת המודע. הכלים הללו מאפשרים תוך זמן קצר מאד להגיע לתובנות ולשינויים שבעבודה שכוללת שיחה בלבד לא תמיד מתאפשרים, או שמתמשכים על פני תקופות ארוכות. בספר זה אציג לפניכם את הכלים הניתנים לעבודה עצמית ואנחה אתכם כיצד להשתמש בהם כדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר

49 48 *** סיפור מהקליניקה נועה הגיעה אלי כדי לטפל בהפרעות אכילה. הביטוי לקושי שלה היה פיסי בעיקרו היא סבלה מעודף משקל שיצר בעיות בריאות חריפות, וכן דפוסי התנהגות והרגלים בעיתיים שהחמירו את הבעיה. במהלך האבחון הבנתי שהקושי האמיתי אצלה נמצא במאגר אדיר של רגשות, שנועה לא ביטאה מעולם. היא היתה בשנות ה- 30 לחייה, אישה מצליחנית, שהשקיעה את רוב ימיה בעבודה. היא העידה על עצמה שהיא מאד אוהבת את העבודה שלה ושמחה על המקום שהגיעה אליו. נועה תפסה את עצמה כחכמה ואינטליגנטית ובעלת יכולות גבוהות מאד, היא תמיד דחפה את עצמה גבוה ככל האפשר, והיתה פרפקציוניסטית וביקורתית ביותר כלפי עצמה. במהלך הפגישות, תוך עבודה עמוקה יותר, התברר שנועה גדלה עם הרבה מאד ביקורת מצד אביה. הוא היה אדם קשוח וקשה, וגם אם אהב אותה מאד, ביטא את רגשותיו כלפיה בעיקר בביקורת מתמדת. לדבריה, הוא זיהה בה את הפוטנציאל ורצה שהיא תגיע רחוק. נועה טענה שהיא מעריכה את הדחיפה שלו, ובזכותו הגיעה לאן שהיא הגיעה. אך מתחת לשכבות האלו, נמצאה ילדה שהרגישה שלא משנה מה שהיא עושה היא אף פעם לא מספיק טובה. האוכל בשבילה היה מקור לנחמה ולפינוק, דבר שהוריה לא היו עבורה מעולם.

50 49 לאורך השנים היא אגרה כעסים רבים ותסכולים, פחדים מכישלון וביקורת קשה מאד על עצמה. את הרגשות הללו לא הרשתה לעצמה מעולם לפרוק, והפורקן היחיד היה באמצעות האוכל. תהליך הריפוי חייב אותנו לתת ביטוי למאגר הרגשות האדיר שצברה לאורך השנים, ולתת לנועה את הלגיטימציה להרגיש אותם. אך כיוון שהיתה מנותקת מהם כל כך, הדרך עברה בנקודת החוזק שלה האינטליגנציה שלה. בעבודה מדוייקת ומשולבת, תוך גיוס היכולת האינטלקטואלית הגבוהה שלה, היא שיחררה בהדרגה את המטענים, הבינה את החשיבות של מתן דרור לרגשותיה, ובעיקר - חמלה כלפי עצמה. בתוך חודשים ספורים נועה עברה טרנספורמציה משמעותית בחייה. השינוי, לדבריה, הרגיש ממש "כמו קסם", היא אכלה הרבה יותר בריא ומאוזן ובולמוסי האכילה שלה הלכו ופסקו. המשקל נשר מעצמו למרות שלא עשתה שום דיאטה, ולא הרגישה שהיא מונעת מעצמה דבר. אחרי שנים של מערכות יחסים חולפות היא התחילה בזוגיות יציבה, ומצבה הנפשי השתפר פלאים. האוכל והמשקל היו אצל נועה רק סימפטום לבעיה עמוקה הרבה יותר. הנגיעה הישירה ברגשות, בשילוב עם המשאבים האינטלקטואליים שלה, איפשרו שינוי עמוק, הרבה מעבר למשקל. *** החלק החשוב בטיפול הוא לא רק ההבנה של מקור הבעיה. פעמים רבות אנשים מזהים את מקור הבעיה, בין אם מתוך מודעות עצמית גבוהה או בעקבות טיפול מתמשך. אלא שלעתים מקור

51 50 הבעיה הופך להיות תירוץ או לגיטימציה למצב הנוכחי. "אני ככה בגלל ההורים שלי", "זה הכל בגלל טראומה שעברתי" וכו'. מציאת הגורם לבדו אינה מספיקה כדי ליצור שינוי. כאשר הגורם הופך להסבר לבעיה, לעיתים זה אפילו מרחיק מהפתרון. גם הבנה אינטלקטואלית בלבד של שורש הבעיה אינה פותרת אותה; בפרט אם מדובר בזכרונות עמוקים וראשוניים ובחוויות רגשיות משמעותיות. כדי ליצור שינוי אמיתי ומשמעותי צריך להגיע לפורקן רגשי וגופני ולא רק הבנה אינטלקטואלית. את העבר אמנם לא ניתן לשנות, אך אפשר בהחלט לשנות את החוויה והזכרון הרגשי שלנו ממנו. התנסות: ערכו רשימה של הקשיים והאתגרים המרכזיים שאתם מתמודדים איתם בתקופה הזו. זה יכול להיות קשור לאוכל ולמשקל, אבל לא בהכרח. רשמו ליד כל אחד מהקשיים והאתגרים באיזו מהרגליים הוא בא לידי ביטוי, והיכן, לדעתכם, נמצא הקושי האמיתי? כעת שאלו את עצמכם - באיזו רגל נמצאת העוצמה שלכם?